דעה
שיגור של נאט"ו: על נקניקיות ופיסגות
עבודה משותפת: הצהרות פיסגות נאט"ו הינן תוצאה של שעות רבות של שיחות ובניית תמימות-דעים. (© NATO )
ג'ונתן פריש מזמין אותנו למטבח של נאט"ו, וחולק איתנו את המתכונים שלו להכנת הצהרות, הודעות רשמיות, ומתאבנים רטוריים אחרים...
אוטו פון ביסמרק מוכר בהצהרתו על פיה "חוקים הינם כנקניקיות – עדיף לא לראות כיצד מכינים אותם". הנקניקיה המולשמת הינה שילוב של מרכיבים שהוכנו במיומנות ונבחרו בקפידה, ואשר נבחשו ביחד במינונים הנכונים על מנת לייצר מטעם ערב לכל חיך. הצצה אל המטבח, לפני שהנקניקיה מוכנה, תחשוף אי סדר שאינו מעורר תאבון. העידון ממשיך ממש עד הרגע האחרון, ואתה יכול לשפוט אותה רק כאשר הנקניקיה מוגשת לצלחת שלך. מסיבות אלו, יש, לפי דעתי, ליישם את ההערה של ביסמרק להצהרות של פיסגת נאט"ו.

למען האמת, כאשר קראתי הצהרות פיסגה בעבר, אף פעם לא התעמקתי בתהליך שעמד מאחוריהן. באופן מעט נאיבי, היה לי מושג מטושטש שהצהרות אלו יוצרו על ידי קבוצה בעלת יכולות גבוהות, אשר ישבה במפגש הרלבנטי, עקבה אחר הדיונים בדריכות רבה ולאחר מכן זיקקה בשקידה את גורמי המפתח של הדיון למסמך אשר ניתן לייצרו בקצב מהיר ולהפיצו לעיתונות העולמית ברגע שהפגישה הסתיימה. כמה ששגיתי!

הנאיביות טבעה כעת על ידי ה\מקלחת המציאות הקרה. תנו לי הסביר: בנובמבר 2006, העברתי את רב זמני בתמיכה בפיתוח של הצהרת פיסגת ריגה. אני יודע כעת כיצד הוכנה "נקניקית" הצהרת ריגה, ולצורך המשכיות הדימוי, למרות שלא נשפכה כמות ענקית של דם בתהליך, היה עוד הרבה ערבוב, ריסוק וסחיטה עם חלק מהתוכן המתוכנן שנשאר על הריצפה ללא שימוש, וחלק מהתוכן הסופי שהיה די מפתיע.

ובכן, מה היה התהליך, ומי היה מעורב בו?

המקור של הצהרת ריגה היה מסמך של "אוכל למחשבה" אשר נוצר על ידי כותבי הנאומים של המזכיר הכללי, בשיתוף הדוק עם הצוות במטה נאט"ו. מסמך זה זיהה את הנושאים שאליהם רצוי שראשי המדינה והממשל יתייחסו בריגה, וכן התוצאות הרצויות. הנציגים הקבועים של מדינות נאט"ו דנו אז במסמך זה והביעו את השקפתם לגבי המבנה והתוכן הרצוי של ההצהרה. באופן טבעי, כאשר מעורבים 26 צדדים, היו מספר הערות בלעדיות ובלתי תואמות באופן הדדי. אולם בעזרת הכוונה קבועה של המזכיר הכללי והמשנה למזכיר הכללי לעינינים פוליטים ומדיניות הבטחון (Assistant Secretary General for Political Affairs and Security Policy – ASG/PASP), יכולנו לייצר מסמך הטיוטה הראשון של הצהרת ריגה.

אתגר חשוב מאוד בניסוח הצהרה הינו העברת מסר נכון. מי יאכל את "נקניקית" ההצהרה הזו? אני מאמין שיש מספר קהלי יעד עבור הצהרות אלו, ויש לנסח את המסר בהתאם. ראשית, יש את הקהל הלאומי הפרטי של בת הברית עצמה. ההצהרה יכולה לשמש להסבר הסיבות שבגללן בנות הברית נוקטות בפעולה מסוימת. שנית, יש את הקהלים החיצוניים. להצהרות של פיסגות יש ערך פוליטי רב בכך שהן מעבירות את ההשקפות והכוונות של בנות הברית לצדדים שלישיים, אשר בוחנים אותן בלהיטות ומנתחים את המשמעות של כל מילה וכל סימן פיסוק. יכולים להיות מסרים של תמיכה ועידוד למדינות אשר שואפות להיות חברות בנאט"ו וכן למדינות חברות אחרות. לחילופין, מסרים מסוימים יכולים להיות מכוונים לקבוצות שנראה כי יש בכוונתם לתקוף או לערער את האינטרסים והערכים של בטחון בנות הברית. לבסוף, יש את קהילת נאט"ו עצמה. הצהרת פיסגה הינה ביטוי פומבי של ההשקפות המוסכמות על בנות הברית לגבי נושאי מפתח, והיא קובעת את מסגרת הפעילות של קהילת נאט"ו למהלך החודשים והשנים הבאות.
להצהרות הפיסגות ערך פוליטי עצום בהעברת הכוונות ונקודת הראות של בעלות הברית לצדדים שלישיים שבוחן אותן מקרוב בלהיטות ומנתח את המשמעות מעבר לכל מילה ופסיק.


הועדה הפוליטית הבכירה של נאט"ו דנה בטיוטה הראשונה של הצהרת ריגה ובגרסאות הרבות שבאו אחריה, כאשר הם נותנים את הדעת לקהלים השונים הללו. הועדה, בראשות ה- ASG/PASP, מורכבת מסגני נציגים קבועים, וכן נציג של הרשויות הצבאיות של נאט"ו. הועדה נפגשה בבקרים, בצהריים, ופעמים רבות בערבים וכן בסופי שבוע במהלך חודש נובמבר ונציגי המדינות העבירו את ההערות שקיבלו מהבירות שלהם: הוסף את זה, מחק את ההוא, שנה משהו אחר. דיונים אלו עוררו פעילות מטורפת במשרד כותבי הנאומים, מכיוון שניסינו לתת ביטוי לכל ההערות ולאחר מכן ליצור טיוטה חדשה, כך שהבירות יוכלו ללמוד אותה בזמן, לפני הפגישה הבאה.

בקביעות, בשלבים הראשונים של דיוני הניסוח, נראה כי המדינות מתרכזות בכך שהמרכיבים האהובים עליהן במיוחד יוכנסו לתערובת, ושבעת העמודים עם רווחים כפולים ו-23 הפיסקאות של הטיוטה הראשונה, התנפחו במהירות ל-23 עמודים ו-41 פסקאות.

אולם, ככל שהתקרב תאריך הפיסגה, הדיונים הפכו להרבה יותר ממוקדים. ההשקפות השונות לגבי נושאים מסוימים שהיו כה ברורים בפגישות מוקדמות יותר, החלו להתמזג מסביב לעמדה מסוימת – תוצאה של פעילות דיפלומטית קדחתנית בין בירות, וכן בין חברי ועדה בבית הקפה של מטה נאט"ו. אולם, לגבי סוגיות פולמוסיות נשארו חילוקי דעות, ואלו, בסופו של דבר, נפתרו רק בריגה, בבוקר הפיסגה, לאחר דיונים לא רשמיים בין שרי חוץ מסוימים.

אם כך- מה היו ההחלטות מעוררות המחלוקת? ובכן, אני מרגיש כפסיכולוג שהקשיב ל-26 מטופלים שפתחו את נפשם וגילו את רגשותיהם הפנימיים העמוקים ביותר, הקרובים ביותר לליבם. ואמנת הסודיות הרפואית מונעת ממני מלגלות את הרגעים האישיים הללו. אולם, אינני מרגיש כי זה יהיה לא מוסרי לומר כי חלק מהדיונים היותר תוססים התרכזו במבנה של ההצהרה ובחלק לגבי שותפויות.

המערך הכללי של המסמך, והסדר בו התייחסו לנושאים, עלולים לרמוז על גורם של סדר עדיפות בעבודת נאט"ו. אולם, רישום פשוט של נושאים בסדר עדיפות נתפס, לא היה משדר את פעולת הגומלין והתלות ההדדית של חלק מנושאי המפתח הללו. האם על החדש והחדשני לבוא לפני הממוסד והשגרתי והאם יהיה קל יותר לעקוב אחר מערכת הקדימות בעזרת הרצף שנבנה בהצהרות קודמות? כיצד קוראים חיצוניים, אשר לא עקבו אחר התהליך מבפנים, יתרגמו את המסמך אם העמדה של הנושא המסוים שלהם השתנתה ביחס להצהרות קודמות, או אולי אפילו נעלמה לחלוטין? אכן כן, לחלק מהאנשים, יתכן כי זה יראה כשיקולים שטחיים, אולם, בהקשר של הצהרת ריגה, חשוב מאוד לשמור על הרצף מפני שזה מאפשר לפתור סוגיות מטעות אחרות.

מבחינת הנושאים, ידוע לכל כי הקטע לגבי השותפויות היה אחד הקשים ביותר. כיצד ניתן לקדם את תוכניות שיתוף הפעולה של נאט"ו? מה צריך נאט"ו לעשות על מנת להתייחס לרצון של אותן מדינות אשר חולקות את האינטרסים והערכים של נאט"ו, מחפשות קשרים ושיתוף פעולה הדוקים יותר עם נאט"ו ומפגינות רצון לתרום לפעולות NATO-led? וכיצד צריך נאט"ו לעשות שימוש טוב יותר בניסיון הנרחב שלו בתחום האימון והחינוך?

לבסוף, כפי שהזכרתי קודם, חלק מהתוכן של ההצהרה שפורסמה היה מפתיע ותפס את חלק משומרי נאט"ו לחלוטין לא מוכנים. ההחלטה להזמין את בוסניה והרצגובינה, מונטנגרו וסרביה להצטרף ל-Partnership for Peace ול-Euro-Atlantic Partnership Council נלקחה באיחור רב בתהליך המשא ומתן ושיקפה את שינוי העמדה של הרגע האחרון של מספר בנות ברית. אולם לשמחתי, עד שראשי המדינה והממשל סיימו את פגישתם בריגה, ההצהרה אשר פורסמה תחת סמכותם היתה מוכנה לפרסום לעיתונות העולמית.

עבור הציניקנים, הצהרה הינה רק הוכחה כי כל ההחלטות "מבושלות מראש" וכי פגישות פיסגה אינן אלא הזדמנויות יקרות לצילום תמונות. הייתי מגיב לטיעון זה על ידי כך שיש בהן שימוש אמיתי.

ראשית, הליך ניסוח ההצהרה, ולצורך העניין גם הליך ניסוח ההודעה לעיתונות1 הינם חלקים חיוניים בתהליך בניית המדיניות בנאט"ו. אכן, יש ההודעות בעלות הפרופיל הגבוה שניתן לחצרר אותן, אולם, לא פחות חשובות, ישנן החלטות מדיניות חשובות אשר דוחפות את נאט"ו קדימה לכיוון מסוים. האופי "המבושל מראש" של החלטות אלו, אומר שהכינו אותן ביסודיות, והן אינן גחמות של הרגע. הן תואמו בין כל מחלקות הממשל הרלוונטיות בבירות והן נושאות את חותם האישור של ראשי המדינה והממשל. זה מספק תנופה של ממש בזמן שלב היישום, למרות שאני הראשון שיודה כי אפילו עם תנופה שכזו, תהליך קבלת ההחלטות נראה לעיתים קרובות חסר מאמצים בהשוואה לתהליך הישום.

שנית, הצהרה מוכנה מאפשרת לראשי המדינה והממשל למקד את ההתערבויות שלהם בנושאי סדר עדיפות. בזמן המוגבל שיש בפגישות פיסגה, זה יהיה בלתי אפשרי שכל אחד מהם יתן הערות לגבי כל נושא שעל סדר יומה של הברית. תהליך ניסוח ההצהרה, בכל אופן, מספק אמצעי מצוין להתייחסות לכל הסוגיות, בכך שהוא מבטיח שלכל בנות הברית יש את האפשרות להשמיע את השקפתה, ושינתן ביטוי להשקפתה במסמך הסופי.

כאשר מסתכלים אחורה לפיסגת ריגה, אין ספק שזו היתה פיסגה מוצלחת עבור הברית, ואכן דרך חשובה ביותר במסע השינוי של הברית. נלקחו החלטות חשובות הקשורות לפעולות נאט"ו, שינוי ההגנה ושותפויות. ההחלטות אוחדו ונבנו על גבי אלו שנלקחו בפיסגות האחרונות בפראג ובאיסטנבול. הן הובילו לדרך ברורה מאוד אשר תוביל את הברית קדימה. הצהרת הפיסגה מספקת עדות רישמית של החלטות אלו, והינה המנדט ליישומן. וכאן מתחילה העבודה האמיתית – בהמרת החלטות אלו שעל הנייר למציאות קיימת.

כמו נקניקיה בטיב גבוה כן הצהרת ריגה עברה תהליך יצור ארוך ומכוער. ומכייון שכל בת ברית הייתה מעורבת בהכנה, היא לטעמן של כל אחת מבנות הברית. כעת מעכלים אותה בנאט"ו בהתלהבות, והיא תספק לברית הרבה אנרגיה עד לפיסגת חגיגת הנקניקיות הבאה, באביב 2008 וחגיגות יום ההולדת ה-60 של נאט"ו ב-2009. ¹ בשפת נאט"ו, הצהרה מוציאים לאחר פגישה של ראשי מדינות וממשלות ו-Communiqué מונפק על ידי מפגשים של משרדי החוץ וההגנה.
...לראש העמוד...

¹ בשפת נאט"ו, הצהרה מוציאים לאחר פגישה של ראשי מדינות וממשלות ו-Communiqué מונפק על ידי מפגשים של משרדי החוץ וההגנה.