דיון
האם יש לנאט"ו תפקיד ראשי בבטחון האנרגיה?
גל לופט (Gal Luft) מול כריסטוף פאירד (Christophe Paillard)
גל לופט הינו מנהל בכיר במכון לניתוח הבטחון העולמי בוושינגטון.
כריסטוף פאירד הינו ראש מחלקת המגמות התעשייתיות והטכנולוגיות של דירקטוריון האמון על הנושאים האסטרטגיים במשרד ההגנה הצרפתי.
                  

כריסטוף היקר,

בזמן בו שווקי האנרגיה נמצאים בלחץ, המתח בין יצרני האנרגיה והצרכנים גובר, ומחבלים תוקפים מתקני אנרגיה בעולם על בסיס כמעט יומיומי, בטחון האנרגיה נמצא בראש סדר העדיפויות בנושאים הבטחוניים והכלכליים של רב המדינות. מכיוון שזוהי בעיה כלל עולמית, בטחון האנרגיה דורש טיפול כלל עולמי. לפיכך, תשומת הלב גוברת מצד אירגונים רב-לאומיים כגון נאט"ו. מציאות זו החלה להופיע ברב המדינות החברות בנאט"ו, ובכל זאת, עד היום, הברית עדיין לא הצליחה לנסח מה אמור להיות תפקידה ומשימתה בהתייחסות לאתגר הגדל. התפתחות משמעותית בנושא נמנעת בגלל ההסתייגות המסורתית של החברות להרחיב את חברות הברית, העדיפות לראות את כוחות השוק כאחראים על בטחון האנרגיה, והדאגה של חלק מהם היא - אם התפקיד של נאט"ו בנושא בטחון האנרגיה יגדל, זה ישלח סימן מוטעה ליצרני האנרגיה, בעיקר לרוסיה, שחברות הברית הפכו ליותר ויותר תלויות בה.

נאט"ו צריך להתמקד בזיהוי פעולות המייצרות ערך מוסף ויכולות לספק רווחים בטחוניים מוחשיים, תוך תאום עם אירגונים לא-ממשלתיים אחרים, על מנת לנסח מדיניות בטחון אנרגיה טראנס-אטלנטית משותפת וכוללת. במילים אחרות, נאט"ו צריך להשתמש הן במעמדו כארגון בין-ממשלתי והן ביתרון היחסי שלו על אירגונים בינלאומיים אחרים –היכולות הצבאיות שלו.

לאור הפורענות של טרור האנרגיה, שיפור הבטחון של תשתית האנרגיה הקריטית בתוך ומחוץ לברית הינו משימה נוספת שבה נאט"ו יכול לקחת תפקיד חשוב


במהלך 30 השנים האחרונות, הרבה ממדינות נאט"ו היו מעורבות במספר נסיונות צבאיים שמטרתם היתה להבטיח את אספקת האנרגיה. במהלך מלחמת אירן-עיראק, מדינות נאט"ו אבטחו את הסחר במיכליות במפרץ הפרסי, ורבות מהן היו חלק מהקואליציה של 1999 על מנת לגרש את הצבא העיראקי מכוויית. כאשר כל כך הרבה מיצרני הנפט והגז המובילים מתמודדים עם אי יצבות פוליטית, ישנם מספר תרחישים של התערבות צבאית, בה נאט"ו יכול לסייע באבטחת אספקת האנרגיה. מדינות כמו ניגריה ועיראק, אשר מיצרות כל אחת למעלה מ-2 מיליון חביות נפט ביום, סובלות כעת מסכסוכים פנימיים מתישים. יצרניות אנרגיה אחרות כגון ערב הסעודית, אירן, צ'אד, וסודן עומדות גם הן מול מבוכה אפשרית. מסדרונות האנרגיה אשר ממוקמים באזורים של אלימות גוברת כגון המזרח התיכון, אפריקה ומרכז אסיה, מהווים אתגר לבטחון האנרגיה העולמי אף הם. הפסד של מספר מיליוני חביות ליום במהלך תקופה ממושכת עלול לשבש את הכלכלה העולמית. במקרה של בעיות באילו ממקומות אלו, יהיה כנראה צורך בפריסה מהירה של כח ייצוב רב-לאומי. הברית צריכה לנתח את האיומים הללו, להכין תכניות אפשריות אשר מתיחסות אליהם, ולאמן ולצייד את כוחותיה בהתאם.

כנ"ל לגבי נתיבי התקשורת הימיים ומעברי ביקורת אסטרטגיים הקשורים לתחום ענייני נאט"ו, כגון בוספורוס, מיצר גיברלטר, תעלת סואץ, באב-אל-מנדב, מיצר הורמוז, שכולם עומדים בפני מתקפות מחבלים על תנועת המיכליות. מעבר הביקורת האחרון הינו בסכנה באופן מיוחד מכיוון שהמתח עם אירן גובר על השאיפות הגרעיניות של טהרן. הרעיון האסטרטגי של נאט"ו כבר כולל גורמים להגנה על קווי האספקה החיוניים. היישום של רעיון זה מצריך נוכחות ימית גדלה ופעילויות השגחה באזורי מעבר אנרגיה קריטיים. זה לא רק ישפר את בטחון האנרגיה אלא אף יתרום מבחינה חומרית למאבק בפעולות לא חוקיות, פירטיות, טרור ימי והברחה. הברית צריכה אף להתייחס לאיום המתגלה לעין של מיקוש של מעברי ביקורת אסטרטגיים. יכולות שלילת המוקשים של נאט"ו הינן כיום בלתי מספקות לצורך התמודדות עם אפשרות של פעולת מיקוש משמעותית באמצעות מדינות ובעלי התפקידים בהן או קבוצות מחבלים.

לאור הפורענות של טרור האנרגיה, שיפור הבטחון של תשתית האנרגיה הקריטית, בתוך ומחוץ לברית, הינו משימה נוספת בה נאט"ו יכול ליטול תפקיד חשוב. הפורום של נאט"ו לגבי טכנולוגיית בטחון האנרגיה, כנס עצמאי שנערך בפראג בפברואר 2006, הדגיש חלק מנקודות הפגיעות של מערכת קווי הצינורות של נאט"ו, בתי זיקוק, כורים גרעיניים, מתקני גז נוזלי טבעי ורשתות חשמל. למרות שנעשה רבות במהלך חמש השנים האחרונות על מנת לשפר את הגנת תשתית האנרגיה הקריטית, מערכות האנרגיה בשני הצדדים של האוקינוס האטלנטי עודן פגיעות. מאמצים משותפים עם מדינות שאינן חברות כגון דו-השיח הים-תיכוני, יוזמת איסטנבול לשיתוף פעולה והשותפות לשלום של נאט"ו, מהווים במה לשיתוף פעולה בנושא בטחון האנרגיה עם יצרני אנרגיה כגון קזחסטאן, אזרבייג'אן, וטורקמניסטן וכן מדינות מעבר כגון ג'ורג'יה.

לבסוף, הברית צריכה להשתמש בתפקיד הנוכחי שלה כבמה להחלפת מידע ודו-שיח בנושא בטחון בקרב צבאות וממשלות שהינם חברים או שאינם חברים בברית, על מנת לקדם את הדיון בנושא בטחון האנרגיה. למשל: צבאות נאט"ו מתאמצים בגלל עלויות האנרגיה הגבוהות , ולכן מעונינים יותר ויותר בטכנולוגיות חדשות וצעדי יעילות אשר יסייעו להם להפחית את חשבונות האנרגיה שלהם וישחררו משאבים לצרכים אחרים. מלחמת עיראק הוכיחה כי המאמץ הלוגיסטי לספק לשדה הקרב דלק הינו נקודת פגיעות לצבאות המודרניים וכי החסכון בדלק איננו עוד מעלה אלא חובה מבצעית. נאט"ו יכול לקדם החלפת מידע בקרב הצבאות, בנושא חיסכון בנפט, טכנולוגיות דלק חלופיות ואמצעי יעילות לצורך הפחתת השימוש באנרגיה בקרב הצבאות שלו.

סביבת הבטחון החדשה משמעותה כי ההתערבות במדינות מיצרות נפט, פעולות ימיות לאורך מעברי ביקורת אסטרטגיים ופעולות מונעות טרור כנגד ג'יהאדים של הנפט אשר רוצים לפגוע בכלכלת העולם באמצעות אספקת האנרגיה, אינם בטוחים בכלל. אף אחת מהבעיות שעומדות בפני מערכת האנרגיה העולמית איננה זמנית, ואתגר בטחון האנרגיה, סביר להניח שיגדל עם הזמן. בשנים הבאות, כפי שאמר הסנטור ריצ'רד לוגר, ראש ועדת יחסי החוץ של הסנאט האמריקאי, ערב פיסגת ריגה: "המקור הסביר ביותר של סיכסוך מזוין בזירה האירופית וסביבותיה יהיה החוסר באנרגיה והמניפולציה." סביר להניח כי חברות נאט"ו ימצאו עצמן יותר ויותר מחויבות למשימות שהינן קשורות באופן ישיר או לא-ישיר עם בטחון האנרגיה. אם בטחון האנרגיה הינו אכן "נושא רלוונטי לנאט"ו", כפי שאמר לאחרונה המזכיר הכללי של נאט"ו, יאפ דה הופ סחפר (Jaap de Hoop Scheffer), הגיע הזמן שהברית תעבור מדיבורים ריקים לפעולה על ידי כך שבראש ובראשונה תשתמש בכלים החשובים ביותר שלה: היכולות הימיות, הקרקעיות והמודיעין.

אולם, אפילו ללא משבר מהותי, לנאט"ו יש תפקיד בתחום בטחון האנרגיה. הברית צריכה לעשות את מיטב יכולתה על מנת לטפח את הדיון בין המגזר הפרטי, אירגונים לא-ממשלתיים וממשלות לגבי כיצד להגביר את היציבות בשווקי האנרגיה הבינלאומיים וכיצד להקל על המתח בין היצרנים לצרכנים. זה אמור להביא ליצור אחדות פוליטית כנגד שיבושים מכוונים של אספקת אנרגיה, כפי שהיה ב-2005 כאשר רוסיה הפסיקה את אספקת הנפט לאוקראינה, ומבלי להירתע מהשימוש בהשפעה הפוליטית וביכולת ההרתעה נגד השימוש של היצרנים בנשק על בסיס אנרגיה. יש להשתמש באותה העוצמה וההשפעה על מנת להגן על הריבונות והזכויות של יצרנים פגיעים ומדינות מעבר. למרות שמידת ההתערבות של נאט"ו במשימות אלו הינה סוגיה ששווה לדון בה, הברית אינה יכולה עוד להרשות לעצמה "לשבת על הגדר" בתחום נושא שמצטייר יותר ויותר כמשחק הגדול של המאה ה-21.

שלך,
שלך, גל


גל היקר,

קל להכיר בכך כי בטחון האנרגיה הינו חיוני לכולם. אולם, לדעת מי הולך לבצע את העבודה, זוהי משימה הרבה יותר קשה.

במהלך 15 השנים האחרונות, נאט"ו ניסה פחות או יותר להפוך לאירגון בטחון כלל עולמי, למרות שהוא עדיין מתרכז בהגנת האינטרסים של ארצות הברית והשותפות האירופיות שלו.

בניגוד לכך, יש לציין דבר פשוט בדבר אסטרטגיה אירופית לחלוטין בנושא בטחון האנרגיה: כמות עצמית מספקת של אנרגיה באירופה הינה מטרה בלתי אפשרית, אפילו לטווח הארוך מאוד. צריכת האנרגיה האירופית תמשיך לגדול ב-1 עד 2% בשנה במהלך 20 השנים הבאות, שזה נמוך בהשוואה לדרישה באסיה, אולם עדיין מספיק על מנת להתבונן בדאגה על התפתחויות לטווח הקצר או הארוך בעולם אספקת האנרגיה.

מסיבה זו, בטחון האנרגיה הפך לסוגיה בעלת משמעות גוברת באירופה. חלק מיצרני האנרגיה הראו נטיה להשתמש בנפט או בגז כמנוף פוליטי, בעיקר רוסיה ואירן. דיונים על בטחון האנרגיה הופיעו בנאט"ו כתחום פעילות אפשרי חדש של הברית. אולם, הדיונים אינם מתקדמים, ונשארת עדיין השאלה מה ארגון כמו נאט"ו יכול לעשות.

חלק מהחברות כגון צרפת, מעדיפות תפקיד גדול יותר עבור האיחוד האירופי.

עבור צרפת, השאלה היא האם "מועדון אנרגיה" של נאט"ו יהיה רק כלי נח על מנת לשמור על ההשפעה האמריקאית באירופה. אנו מאמינים כי הניסיון המר בעיראק, אי הוודאות הסובבת את ההתחלה החדשה של תעשיית הנפט העיראקית, ההופעה האפשרית של יריבות מסחרית עולה בין חברות אנרגיה אירופיות ואמריקאיות והצורך להגן על תעשיות וטכנולוגיות אנרגיית המפתח של אירופה, לא צריכים לשנות את התפקיד הבסיסי של נאט"ו שהינו שמירה על קשרי הגנה טראנס-אטלנטיים חזקים והגנה על חברותיו מפני מתקפה צבאית.

סעיף 5 לאמנה הצפון אטלנטית מכיר במתקפה על אחת החברות כמתקפה על כולם. זה תוכנן כך על מנת למנוע כפיה של חברת נאט"ו על ידי מדינה שאיננה חברה. אולם, בניגוד להערות האחרונות של הסנטור האמריקאי ריצ'רד לוגר, ישנו הבדל בין בת ברית אשר עומדת בפני מצור צבאי, או הפגנה צבאית אחרת על גבולותיה, לבין בת ברית אשר צריכה להתמודד עם סגירת אנרגיה בשל אי הסכמה מסחרית, אפילו אם התוצאות הינן קשות עבור המדינה המעורבת.

6. לא ניתן לקחת את בטחון האנרגיה האירופית כבן ערובה למקרה שסכסוך פתוח יקרה כתוצאה מהחיבור עם נאט"ו. בסופו של דבר, האיחוד האירופי הינו האירגון המתאים ביותר לביצוע עבודה זו.


לדעתי, יהיה הגיוני לשאול קודם כל מה היא המשמעות של בטחון אנרגיה עבור 27 המדינות החברות באיחוד האירופי, ושנית, איזו יכולת עומדת לרשותן על מנת להגיב לאיום ישיר על האינטרסים האירופים באזורי יצירת האנרגיה העולמיים , לפני שמחפשים תפקיד חדש לנאט"ו.

הרבה יותר דחוף לנאט"ו לצייד את עצמו בכלים כלכליים, פוליטיים וצבאיים אשר יאפשרו לו להגן על ענייני האנרגיה שלו, מאשר להיות מעורב בדיון מבולבל בנושא האפשרות של נאט"ו לקבל תפקיד בבטחון האנרגיה.

למעשה, הדיון על תפקיד נאט"ו מבהיר יותר כיצד מדינות אירופה מפחדות מסכסוך נוסף בינן לבין הרוסים לגבי שאלת האנרגיה, מאשר דרך מציאותית להגן על אספקת האנרגיה לטווח הארוך. מספר ממשלות אירופיות מאמינות כי שיתוף פעולה הדוק עם עם רוסיה בתחום האנרגיה לא יועיל לבטחון האנרגיה. זו הסיבה שפולין העלתה את האפשרות הן לחתום על אמנת אנרגיה של האיחוד האירופי, או, במידה שתהליך זה יכשל, לחזק את תפקיד הברית בתחום בטחון האנרגיה.

נכון שחלק מהנושאים שמעניינים את נאט"ו קשורים ישירות לנושאי האנרגיה. הטרור הימי הופיע כאיום נורא על העולם, כאשר הוא שם לו למטרה הן כלי שיט אזרחיים ושל חיל הים, בתחומי הפעולה של נאט"ו, איום מורכב כאשר פעמים רבות פושעים ביחד עם מחבלים משתמשים בכלי שיט ימיים ונתיבי אוניות. בנוסף, המחבלים יכולים לגרום לנפגעים אזרחים רבים, תוך שימוש בנשק להשמדת המונים. מאמצי נאט"ו לסכל התקפות אלו עלולים להפוך לעדיפות עליונה, ולכן יהיה צורך להרחיב את הגבולות הימיים של הברית.

אולם, כאשר דיון זה יתקיים בנאט"ו, הוא ישלח סימן מוטעה לממשלות המדינות המיצרות נפט וגז. למשל, רבים במזרח התיכון ובאירופה מאמינים כי ארצות הברית פלשה לעיראק באופן חלקי על מנת להבטיח את גישתה לנפט שלה. קיום דיונים אשר מראים את בנות הברית שהן בוחנות פעולה צבאית על מנת להבטיח את זרימת הנפט והגז, רק יעודד את האמונה כי המערב מתכוון לנצל את האזור לצורך משאביו.

אנחנו בצרפת חוזרים שוב על החשיבות של כוחות השוק, התלות ההדדית בין יצרנים וספקים והצורך להגן ולשמר את תשתית האנרגיה. אולם, עלולה להיות התנגדות עממית חזקה לכל מאמץ של נאט"ו לאבטח את תשתית האנרגיה במדינות מרכז אסיה והמזרח התיכון, במידה שיתרחשו שם שיבושי אנרגיה.

לבוא לעזרת כל מדינה חברה אשר יש איום על מקורות האנרגיה שלה, באמצעות שימוש בסעיף 5 של ההגנה ההדדית, עלול להוביל לבחינה מחודשת קיצונית של דוקטרינת ההגנה של נאט"ו. האיום של העלאת סעיף 5 היה מכוון להבטיח הגנה הדדית, אולם הוא גם מרמז על איום מלחמה באם משתמשים בו. לא ניתן לקחת את בטחון האנרגיה האירופית כבן ערובה למקרה שסכסוך פתוח יבוא כתוצאה מהחיבור עם נאט"ו. בסופו של דבר, האיחוד האירופי הינו האירגון המתאים ביותר לביצוע עבודה זו.

שלך
שלך, כריסטוף.


כריסטוף היקר,

תוך שאני מתבונן בתשובה שלי אליך, הגיעו חדשות מדאיגות לגבי ניסיון נוסף של רוסיה להפסיק את אספקת הנפט לבלרוס, ולפיכך הלאה למדינות האירופיות האחרות. זוהי האחרונה בסידרה של מניפולציות אשר כללו הפסקת אספקת הגז באוקראינה, התפוצציות מסתוריות בצינור הגז לג'ורג'יה, ולחץ גלוי על מדינות אחרות. אלו הן תזכורות חמורות כי נושא בטחון האנרגיה הינו נושא דחוף שלא ניתן עוד לתחום אותו לתחום תאורטי ומועדוני דיונים.

נראה כי אתה תוחם את ההימור שלך על היכולת של האיחוד האירופי "להגיב לאיום ישיר על האינטרסים האירופים (...) לפני שנחפש תפקיד חדש לנאט"ו". אולם, אם נשפוט על פי התגובה העוינת של האיחוד האירופי לאתגרים האחרונים, אני מפקפק ביכולת שלו להרתיע את הספקים מלהשתמש באנרגיה ככלי נשק. ללא כל קשר למה שהאיחוד האירופי יחליט לעשות, נאט"ו, כאירגון צבאי, הינו הגוף הרב-לאומי היחיד אשר יכול לספק שריר לאתגר בטחון האנרגיה. שריר זה דרוש מכיוון, שכפי שראינו בחמשת השנים האחרונות, ספקי האנרגיה אינם נרתעים מרטוריקה הססנית. אם אנו רוצים להרתיע מפני הפסקת אספקה, סחיטה והפחדה, אז הגיע הזמן לגישה יותר כוחנית.

ללא קשר למה שהאיחוד האירופי יחליט לעשות נאט"ו, כמוסד צבאי, הינו הגוף הרב-לאומי היחיד אשר יכול לספק כח לאתגר בטחון האנרגיה.




להגביל את מעורבות נאט"ו בדיון על בטחון האנרגיה, רק מפני "שזה שולח מסר מוטעה לממשלות של המדינות המיצרות נפט וגז" או שזה יזין את התפיסה המוטעית כי המערב מתכוון לנצל את המשאבים של הספקים, זו התעלמות מהמציאות כי אלה הם אותם ספקים שלא מתגרים בהם, אשר נותנים תוקף לשימוש באנרגיה כנשק פוליטי. אנו חייבים להסתכל למציאות הזו בעיניים, ולא לאמץ עמדה פסיבית בזמן שמאיימים על דרך החיים שלנו, התלויה באנרגיה.

תודות לתעשיית האנרגיה הגרעינית החזקה של צרפת, צרפת איננה תלויה כל כך בגז של רוסיה. לכן, ברור כי צרפת הינה חברת נאט"ו הפחות נלהבת כאשר מדובר בפעילות הקשורה לבטחון האנרגיה במסגרת העבודה של הברית. אולם עבור מדינות אירופה אחרות, אנרגיה מיובאת הינה עניין של השרדות לאומית והברית צריכה להתייחס לדאגה הכללית שלהן, בכללותה. לשם כך יש בנות ברית.

לבסוף, לרמות את עצמנו במחשבה כי כוחות השוק יכולים לפתור את הבעיה בעצמם, זו תהיה הונאה עצמית. שוק האנרגיה איננו שוק חופשי. הרב המוחלט של רזרבות הנפט והגז העולמיות הינן בידיהן של ממשלות שהתיחסותן לעקרונות השוק החופשי נמוך מאוד. חברי OPEC משפיעים על המחירים באופן קבוע, ושומעים יותר ויותר דיבורים לגבי הקמת איגוד גז. בזמן שהיצרנים מנסים בברור לאחד את הכח הכולל שלהם לרעתנו, אנו עדיין יושבים בידיים מחובקות.

כל זאת לא אומר כי אנו צריכים מיד להשתמש בהעלאת סעיף 5, או לבחון את השימוש בכח. אולם, לא לפתח את היכולות הבסיסיות אשר יאפשרו לנו יום אחד למתוח קו, לאחר שהדיפלומטיה וכוחות השוק עשו את שלהם, יזמן רק יותר מאותו הדבר. זה עלול אף בסופו של דבר להשאיר רבים מאיתנו בחשיכה.

שלך,
שלך, גל


גל היקר,

ראשית, הרשה לי להודות לך על חזרתך לעניין שנוגע לרוסיה. אני מסכים איתך על החשיבות של בטחון אספקת הנפט והגז אשר זורמים מרוסיה לבלרוס והלאה. לעומת זאת, אינני מסכים בכלל לגבי הפירוש שלך בנושא המשבר האחרון. לדעתי, להפסקה האחרונה והזמנית של אספקת הנפט לבלרוס אין שום קשר לדיון הנוכחי שלנו לגבי בטחון האנרגיה.

בוא נחזור צעד אחד אחורה. כפי שכולנו יודעים כעת, הפדרציה הרוסית ובלרוס הסדירו סכסוך בנושא האנרגיה אשר איים לשבש את אספקת הנפט האזורית לפולין ומספר מדינות במרכז אירופה. קודם לכן, בלרוס חתמה על הסכם עם רוסיה, אשר בסופו של דבר יכל לאחד את שתי המדינות בפדרציה; יש המאמינים כי הנשיא לוקצ'נקו מטפח שאיפות לתפקיד בכיר בתוכה.

מיותר לציין כי הנשיא פוטין אינו רואה בעין יפה את שאיפותיו של לוקצ'נקו, וזה מסביר חלקית מדוע מערכת היחסים בין רוסיה ובלרוס הוחמצה. בקיצור, זה היה רק ריב פוליטי אשר רק במקרה חובר למורכבות של בטחון האנרגיה. האיבה בין לוקצ'נקו לבין פוטין, והמורכבות של יצוא הנפט והגז הרוסי לאירופה, הינם נושאים נפרדים, ואין לערבב בינהם.

תרשה לי לחזור לדאגה המרכזית שלנו. בכנות, נראה לי כי יש כאן מוסר כפול. כאשר אתה שואל אם לאיחוד האירופי יש את היכולת להגיב לאיום אפשרי מהעולם החיצוני, אתה נמנע מלהזכיר באם למדינות אירופה תהיה מילה בנושא שאלות בטחון אנרגיה אמריקאיות לחלוטין. האם אתה באמת חושב כי יעלו את סעיף ההגנה ההדדית של סעיף 5 של נאט"ו , אם ארה"ב הייתה מאמינה כי בטחון האנרגיה שלה נמצא בסכנה?

בטחון האנרגיה האירופית אינו יכול להיות בן-ערובה לסיכון של סכסוך פתוח שיקרה כתוצאה מאסוציאציה עם נאט"ו. בסופו של דבר, האיחוד האירופי הוא הארגון המתאים ביותר למשימה זו.


אני בספק אם הדאגות של האירופים בנושא פליטת גז, שינוי מזג האויר ובטחון הסביבה הינם בסדר עדיפויות עליון על סדר היום של הבית הלבן. הבטחון הסביבתי איננו בדיחה: יש לו השפעה על היחסים של האפריקנים עם האירופים, על רמות ההגירה לאירופה, וכן הלאה. בנושאים אלו, שהינם חיוניים לבטחון הסביבתי של אירופה, אין לצערי בסיס משותף בין אירופה לארצות הברית. בגלל הסתעפות האינטרסים המצערת, אולם הבלתי ניתנת להכחשה, האיחוד האירופי, ולא נאט"ו, צריך להוביל את נושא בטחון האנרגיה האירופי.

לבסוף, האנרגיה הינה יותר עניין לאומי כלכלי, מאשר פוליטי כללי. הדוגמא שנתת לגבי התעשיה הגרעינית הצרפתית הינה מעניינת. בשנות ה-60 וה-70, היה לצרפת הרצון הפוליטי ליישם פתרון שכזה לצרכי האנרגיה שלה. כל המדינות החברות בנאט"ו בחרו בדרכים שונות על מנת להבטיח את בטחון האנרגיה שלהן. ולא היה צורך להעזר בנאט"ו על מנת לעשות זאת.

אני מבין, בדיוק כמוך, את דאגת חברנו ממרכז וממזרח אירופה לגבי בטחון האנרגיה שלהם. למרות שרוסיה מהווה בעיה למדינות הבלקן, הם הבינו שבסופו של דבר, בטחון האנרגיה מגיע אך ורק מגיוון בהשקעה ובאספקה. הליטואנים הסכימו באביב האחרון לפתוח מפעל כח גרעיני משותף חדש ביחד עם לטביה, אסטוניה ופולין. זו תהיה חלופה אמיתית לנפט ולגז הרוסי, והרבה יותר מעשי מאשר מטריית הבטחון ההיפוטטית של נאט"ו, לפחות כאשר מדובר באספקת אנרגיה. השקעה וגיוון הינם המפתח האמיתי לבטחון האנרגיה האירופית, והם יובילו אותנו אל האור.

שלך
שלך, כריסטוף


קריסטוף היקר,

תן לי להתייחס לדאגה המרכזית שלך: המחלוקת בין ארה"ב לבין אירופה בנושאי אנרגיה, והאם לאירופים תהיה מילה "בשאלות בטחון האנרגיה שהינן אמריקאיות לחלוטין." באם יש כאן מוסר כפול, הוא לא זה שעליו אתה מדבר. למרות שרב הדרישה לחשמל באמריקה מגיעה ממקורות ביתיים, תחום התחבורה האמריקאי תלוי מאוד בנפט הזר, כמו באירופה. בכל זאת, ארה"ב היא זו שנושאת על כתפיה את נטל ההגנה על קווי אספקת האנרגיה שמאוימים יותר ויותר וכן אזורי יצור שמגיעים ל-50-60 ביליון דולר שנתית, בשנה ללא מלחמה. במילים אחרות, ארצות הברית מספקת שרותי הגנת אנרגיה לשאר העולם, כולל אירופה.

באשר לסביבה, הסברה שלך כי ארצות הברית איננה חולקת את דאגות האיחוד האירופי הינה סיפור עממי, אולם איננה עומדת במבחן המציאות. אם נאמר את האמת, בין 2002 ל-2004, הגידול של פליטת CO2 בארה"ב היתה בשיעור של 2.1% , כאשר באיחוד האירופי זה עמד על 4.5%. ברור שארצות הברית עושה את הדבר הנכון.

התייחסות לאנרגיה כנושא כלכלי גרידא הינה נחלת העבר. המציאות העומדת כעת בפנינו דורשת מאיתנו לאמץ שורה חדשה של כלים, והכח הצבאי בטח צריך להיות אחד מהכלים הללו.


יותר לעומק, אתה נראה נחוש בדעתך להפליל את הטיעון כסכסוך בין ארצות הברית לאירופה. אולם, נראה כי מדינות אירופיות רבות – למשל עולה בדעתי פולין – רואות את בטחון האנרגיה כסוגיה טראנס-אטלנטית, אשר ראויה למעורבות של נאט"ו. בסופו של דבר, השותפות של האינטרסים שלנו בבטחון האנרגיה הינו מדהים. והחרם המצער, ולדעתי הלא-מיודע על סדר היום של הבית הלבן, אינו שייך למה שמונח על כף המאזניים.

בוא נהיה ברורים: התמקדות בהבדלים הטראנס-אטלנטיים לא תקדם את מטרתינו, בעיקר באם הבדלים אלו מחווירים בחשיבותם בהשוואה לעניין שאנו חולקים. הן הכלכלה האמריקאית והן האירופית תלויות מאוד באספקה הבלתי פוסקת של אנרגיה שהינה במסגרת האפשרויות הכספיות, והן ימשיכו להיות תלויות בכך. אולם, אספקת האנרגיה הינה יותר ויותר בסיכון.

הייתי רוצה להסכים עם דעתך כי "האנרגיה הינה יותר נושא כלכלי לאומי, מאשר פוליטי עולמי". לצערי, בשנים האחרונות היו מספיק תזכורות לכך שהוכיחו כי זה לא המצב. חבלני ג'יהאד הנחושים להרוס את הכלכלות המערביות, שמו עין על אספקת האנרגיה שלנו. אנו אף עדים לאיומים, הפחדה וסחיטה על ידי יצרני אנרגיה מרכזיים.

הצרכנים מצידם, מאפשרים יותר ויותר להתחשבות באנרגיה לעצב את מדיניות החוץ שלהם. לסיבה שבגללה המערב אינו יכול לרסן את השאיפות הגרעיניות של אירן או להפסיק את רצח העם בסודאן, יש קשר רב לתלות הגוברת של סין באנרגיה שבאה ממדינות אלו. התייחסות לאנרגיה כנושא כלכלי גרידא, הינה נחלת העבר.המציאות העומדת כעת בפנינו דורשת מאיתנו לאמץ שורה חדשה של כלים והכח הצבאי ודאי צריך להיות אחד מהכלים הללו. אין ספק כי אנו צריכים לתת לכח השוק לעשות את שלו, להגביר את שיתוף הפעולה הבינלאומי בנושא האנרגיה, לגוון את המקורות ולהשקיע ברזרבות אסטרטגיות, אולם יהיה בלתי אחראי להזניח את פיתוח היכולת שלנו להתערבות צבאית כאשר כל השאר כושל.

שלך,
שלך, גל


גל היקר,

למרות שנכון שארצות הברית מגינה על דרכי ים נרחבות, אני חייב להזכירך כי מספר מדינות אירופיות, לרבות צרפת ואנגליה, לוקחות אף הן חלק בעבודה. כאשר הופצץ ה-USS Cole בתימן ב-12 באוקטובר 2000, הכח הימי של האוקינוס ההודי הצרפתי, אשר מגן על הדרך הימית של באל-אל-מנדב, היה הראשון שהגיע לזירה על מנת להציל את בנות בריתנו.

נכון שהאנרגיה הינה בעיה עולמית, אולם שוב, רב הפתרונות הינם מקומיים או אזוריים. קח למשל את הדוגמא של הגז. בינתיים, 88% מהגז הרוסי מיוצא לאירופה וכן 60% מיצור הנפט שלה. 30% מצריכת הגז של אירופה מיובא מרוסיה וכן 15% מצריכת הנפט שלה.

לעומת זאת, שוק הגז האמריקאי כמעט שאיננו תלוי בכלל בעולם החיצון. ארצות הברית מיבאת 18% מצרכי הגז שלה מקנדה וטרינידד. לכן, לבעיות האנרגיה האירופיות אין שום קשר לשאלות האנרגיה האמריקאיות. מסיבה זו, אינני מבין מדוע ארצות הברית צריכה להיות בורר בין אירופה לרוסיה, כאשר בעיות האספקה של רוסיה אינן נובעות מרצון פוליטי בעייתי, אלא מחוסר השקעה של רוסיה ברמות גבוהות יותר של יצור.

האנרגיה הינה יותר עניין לאומי כלכלי, מאשר פוליטי גלובלי. כל המדינות החברות בנאט"ו בחרו בדרכים שונות על מנת להבטיח את בטחון האנרגיה שלהן.


הרשה לי להרחיב נקודה זו. סביר להניח כי בשלושת שדות הגז המרכזיים במערב סיביר יגמר הגז לפני 2012, מפני שהחזרה של המשטר הישן הופכת את תחום האנרגיה ל-Gosplan חדש, שבו לעיתים קרובות דוחים החלטות רציניות. זו איננה בעית בטחון טראנס-אטלנטית, אלא בעיה פוליטית כלכלית רוסית מבית. התפקיד שלנו הוא לעזור עד כמה שניתן לגורמי הדמוקרטיה האחרונים שנשארו, תפקיד שמתאים יותר לאיחוד האירופי מאשר לנאט"ו.

הזכרת את פולין, ואכן, הפולנים מאוד מודאגים לגבי הריבונות שלהם כאשר מדובר בנושאי בטחון האנרגיה. בהתייחסו להצעה של צינור גז טבעי אשר מחבר את רוסיה לגרמניה, אמר אפילו ראדק סיקורסקי, שר ההגנה הפולני, במאי שעבר כי "לפולין יש רגישות מיוחדת למזדרונות ועיסקאות שעוברות מעלינו. זו היתה מסורת לוקרנו וזו היתה מסורת מולוטוב-ריבנטרופ. זה היה המאה ה-20. איננו רוצים חזרה על זה." למרות שאני מבין את המצב הקשה של פולין, סוג זה של תגובה מוגזמת איננה מסייעת.

הרצון המרכזי של פולין – אשר משקף את הדאגות של צרפת וגרמניה – הינו לקנות גז במחיר סביר. על מנת לעשות זאת, אנו צריכים לשכנע את רוסיה להסכים לפתח את תחומי הנפט והגז שלה. מסיבה זו, אני תומך בנסיונות האחרונים של אנג'לה מרקל לשכנע את הנשיא פוטין לחתום על הסכם אסטרטגי בנושא בטחון אספקת האנרגיה.

סין היא נושא אחר. אני מקווה שאין בכוונתך להשתמש בנאט"ו על מנת למנוע את הופעת סין כאחת משתי מעצמות העל כלכליות. זה לא מתבקש, ולא רצוי.

לסיכום, הרשה לי להזכירך שאין צורך להתייחס לכל הביקורות של עמדת ארה"ב בתוך נאט"ו, כמתקפה על מערכת היחסים הטראנס-אטלנטית. כפי שאמרו אחרים, חבר טוב אומר לך כאשר אתה טועה.

שלך,
ברונו

* טורקיה מכירה הרפובליקה המקדונית בשמה החוקתי