סיכומים
הפנייה על פי ההקשר
Sebastyèn L. v. Gorka
סעיף 5 באמנת וושינגטון נחזה על ידי חותמי האמנה כמנגנון המחייב את ארה"ב לבוא לעזרת בנות הברית האירופיות. אולם כשפנו לראשונה לסעיף זה המוגדר באמנה היו אלה בנות הברית האירופיות שהציעו תמיכתן בעקבות מתקפות הטרור של ה- 11/9. השלכות הפנייה הזו עדיין נראות באופן בו משתקפת העריכה המקורית של המסמך. אמנת וושינגטון היתה פשרה: בעוד ההתחייבות לבוא לעזרת בת ברית מותקפת היתה אוטומאטית, ניסוח האמנה איפשר לבנות הברית את החופש לבחור את צורת המענה שלהן. האבות המייסדים של הברית לא חשבו אף פעם על תרחיש בו יפנו לסעיף 5 בפועל. למרות החלטה הראשונה של וושינגטון לא להיענות לתמיכת נאט"ו למערכה ב- 2001 באפגניסטן בעקבות מתקפות 9/11, 14 מתוך 19 בנות הברית של נאט"ו תרמו כוחותיהן. הפנייה לסעיף 5 היוותה התחלה לשינויים שנעשו בנאט"ו שכן הברית פיתחה יכולות הקשורות לטרור ויצרה את כוח ה- NATO Response Force. יש המאמינים שסעיף 5 יכול להיות מובן כמתייחס ישירות לתשובת בנות הברית לאתגרים החדשים העומדים בפתח.

הפנייה לסעיף 5
Edgar Buckley
אי אפשר היה למנוע את החלטת נאט"ו בנושא פנייה לסעיף 5 מייד לאחר התוצאות הקשות של מתקפות הטרור ב- 9/11. ההיסוסים הראשונים לגבי מי הנהיג את המתקפה העלו שאלות לגבי מוצאם של התוקפים – האם הגיעו מחו"ל או לאו. בנוסף, טבע המתקפות עצמן – דוגמא טיפוסית של "לוחמה אסימטרית" – לא הוביל ישירות להפנניה לסעיף 5 כפי שצפו מחברי אמנת וושינגטון. בהיעדר תדרוך על פי מסורת או על ידי הממשלות, לוקחי ההחלטות בנאט"ו ידעו שפעולותיהם ביום ההוא יהוו תקדים חשוב שינווט את דרכה של הברית לכיוון חדש. ברגע ששימוש במטוס הוגדר ככלי נשק להתקפה במובן המוגדר בסעיף 5 ושהמתקפות הובנו כשונות מבחינה כמותית מהטרור המקומי ה"נורמלי", כותב שורות אלו פעל עם פקידי נאט"ו אחרים להכנת מסמך הפנייה לסעיף 5, שהתקבל מאוחר יותר על ידי המועצה הצפון אטלנטית. השינויים המתמשכים של נאט"ו לא היו מתממשים אילולא בעלות הברית היו בוחרות לעמוד זו לצידה של זו עקב מתקפות ה- 9/11.


הלם המציאות
Tomas Valasek
לפולין, לרפובליקה הצ'כית ולהונגריה היה מעט עניין במערכה צבאית נגד סרביה שהחלה קצת יותר מ-12 יום לאחר שהתקבלו כחברות בברית נאט"ו. הבקשות לחיזוק הדמוקרטיה, הפחד המתמשך מרוסיה המתעוררת והשאיפה להצטרף לאירופה המודרנית חיזקו את המוטיבציה של מדינות אלה להתחייב להגשמת רפורמות נחוצות ולעתים כואבות על מנת להתקבל כחברות. סכסוך קוסובו הותיר את העליתה הפוליטית בפולין, צ'כיה והונגריה במבוכה בשעה שניסו להסביר לציבור הדואג מדוע ברית צבאית אליה הצטרפו אך עכשיו היתה מעורבת בפעולה צבאית ישירה נגד עמיתיהם ממדינות מזרח אירופה. ב- 2001, בעוד הסיכונים שעמדו בפני מדינות מרכז ומזרח אירופה נעלמו, נעלמה גם דרישת החברות החדשות להגנה קולקטיבית בנאט"ו וכתוצאה מכך הצטמצמו ההבדלים בין חברות חדשות וישנות. לאחר מתקפות ה- 9/11 ומאוחר יותר מעורבותה הישירה של ארה"ב בעיראק, היחס לגבי הברית נהפך לנוזלי יותר ובדר"כ מעוצב על פי עמדותיה של ארה"ב. מכאן, התחרותיות בין ההשקפות המרכז אירופיות והיורו-אטלנטיות תופסת חלק מהתפישה של בעלות הברית כיום.

משא ומתן על סעיף 5
Stanley R. Sloan
בעקבות כשלון השיחות בין צרפת, ארה"ב, אנגליה וברית המועצות בדצמבר 1947, הצורך לברית טראנסאטלנטית שתרתיע את ברית המועצות היה ברור. בעוד מדינות מערב אירופה התחייבו להסדרי בטחון קולקטיבי, הרגשת הניתוק המתמשכת בקונגרס האמריקאי היתה בעייתית לאישורי האמנות שנראו כמנצלות את כוח החוקה האמריקאית. השיחות שבאו אחר כך התמקדו על אופן סיכום נחישות הסנאט האמריקאי בהכרזה על היציאה למלחמה ושאיפת האירופים להבטחה האמריקאית לתת סיוע צבאי אם הם מותקפים. סעיף 5 באמנת וושינגטון היה פרי שיחות אלו, ונוסח באופן גמיש מספיק על מנת לאפשר לנאט"ו להמשיך להתקיים ואף לשגשג בזכות תנאים כפי שמכתיבה ההיסטוריה. למרות שפעילויות הברית מושרשים כיום במנדט סעיף 4 להתייעצות בעלות הברית לאור האיומים על הבטחון, סעיף 5 עדיין מהווה את לב ליבה של האמנה.

לוחמה בסחר בלתי חוקי בבני-אדם
Captain Keith J. Allerd
לאחרונה, חיילי האו"ם ואחרים היו מעורבים כלקוחות בסחר המין בקונגו, בוסניה והרצגובינה ובמקומות אחרים. כתשובה להתפתחויות אלה, הגיעו לתמימות דעים על פיה סחר בלתי חוקי בבני-אדם הוא בחלקו נושא בטחוני משום שאם ארגוני פשע המנהלים סחר ומקבלים עוצמה מספיקה, זה מהווה איום על העצמאות ואף על יכולת הקיום של מדינות שבריריות. סחר בלתי חוקי בבני-אדם אם כך מאיים על שלמות מבצעי נאט"ו. כאמצעי נגד איום זה, בעלות הברית של נאט"ו הודיעו על מדיניות של לוחמה בסחר בלתי חוקי באנשים בפסגת איסטנבול ב- 2004. בעוד המדיניות מדברת על כל האיפיונים של סחר בלתי חוקי בבני-אדם, ישנה הכרה חד משמעית בעובדה שייש השפעה של פרישת כוחות על הביקוש לנשים ולסחר מין. המדיניות אף דורשת ממדינות חברות לפעול למען צמצום סחר בלתי חוקי בבני-אדם. הדרך עודה ארוכה, אך התוצאות הראשונות של מדיניות זו עודדו את הצבאות של בעלות הברית לשלב אמצעים נגד הסחר הבלתי חוקי בספרי ההדרכה שלהם ולתת לקצינים הדרכה לדרכי לוחמה בתחום.

דיוקני נאט"ו בעתיד
Stephan De Spiegeleire ו Rem Korteweg
מחקרים בנושא דיוקנו של נאט"ו בעתיד יכולים לייצג את העדפותיו הפוליטיות של מחבר המחקר או הקצנה מהזרם הקיים. במקום זאת, המחברים מנתחים את איפיוני המפתח של כוחו הארגוני של נאט"ו ומציגים חמישה "תצלומי" תרחישים המתארים אפשרויות התפתחות של הברית עד לשנת 2025. בתרחיש הראשון, עם מנהיגות אמריקאית חזקה, תפישת איום משותפת ואירופה חלשה יחסית מסתכמים בנאט"ו כ"קופסאת כלים מאובזרת". בניגוד לכך, תרחיש שני הוא אירופה חזקה ומתואמת, משולבת עם קשר טראנסאטלנטי חזק ונאט"ו כ"גוף לשיתוף פעולה" עם תפישה גלובאלית. בתרחישים הבאים, הקשר הטראנסאטלנטי נשחק ומנהיגות ארה"ב נהיית בהדרגתיות חלשה יותר עד התרחיש החמישי, עם ארה"ב חסרת עניין ואירופה מחולקת כשהברית מתדרדרת עד כדי "מועדון ג'נטלמנים" עם שיחות ודיונים חסרי עניין. לסיכום, ועל פי הכותבים השונים, ה"מנוע" המגדיר את כוחה של הברית הוא העניין שמוצאת ארה"ב בברית. תחזית הברית, באם יהיה האיחוד האירופי חלש או חזק וחסר התחשבות לגבי תפישות האיום עליו, תהיה תמיד חסרת תקווה בהיעדר מנהיגות אמריקאית.

...לראש העמוד...