דיון
האם בטחון הפנים הינו חיוני לשליחות נאט"ו?
Rafael L. Bardaji נגד Daniel Koehane
Rafael L. Bardaji מתפקד כמנהל המדיניות הבינלאומית ב- Fundación para el Análisis y los Estudios Sociales במדריד.
Daniel Koehane מתפקד כחוקר בכיר לענייני מדיניות בטחון והגנה במרכז לרפורמה אירופית בלונדון.
                  

דניאל היקר,

אם טיל בליסטי, שהיה נשלח ממדינה מסוימת ופוגע באדמת אירופה, הוא היה מוגדר על ידי נאט"ו כמתקפה נגד כולם על פי סעיף 5 של אמנת היסוד. מדוע, אם כך, סתם פצצה שנקבעה על ידי גורם טרור בקונטיינר, לדוגמא, בתחום נמל אירופי, יוגדר כעבירה פלילית בלבד? מדוע המענה לטיל בליסטי יהיה בתחום הצבאי בעוד שמתקן גרעיני גס ינתן לידי טיפול של המשטרה?

אני מאמין שהגיע הזמן להכיר בעובדה שהטרוריסטים של היום, בעיקר אל-קעידה ושלוחותיו השונות, הגבירו את הקטלניות והיומרנות של הטרור הרבה מעבר לקבוצות הטרור המסורתיות כמו ETA, IRA או PKK. בנוסף, אף מדינה, גם לא ארה"ב, אינה מסוגלת להתמודד ולגבור על מה שנהיה איום גלובאלי לכשעצמו. מכיוון שנאט"ו הוקם במקור למען חיזוק הבטחון של חבריו באמצעות הסדרים קולקטיביים, אני מאמין שהברית אמורה כיום למלא תפקיד דומה בלוחמה באיום הטרוריסטים של היום כמו שמילאה בזמן המלחמה הקרה כנגד האיום הסובייטי. כמו-כן, עליו לבצע זאת כך שבטחון הפנים במדינות יהפך למשימה עיקרית.

שני רעיונות בסיסיים. ראשית, בטחון פנים אינו מושג חדש לנאט"ו. אכן, בזמן המלחמה הקרה, היתה לברית תכנית לוחמה נגד הכוחות המיוחדים הסוביטים, the Speznats, במידה ויצליחו להתפרש מעבר לקווי החזית ולחדור לאוכלוסיותנו מהעורף. שנית, כוחות הצבא תמיד היו מוכנים לעזור לרשויות האזרחיות אם ולכשהתבקשו כן, או כמענה לאסונות טבע, במקרי סגירת גבולות או כהגנה על תשתיות קריטיות.

במשך שנים, מומחים לבטחון וכל מי שעוסק בתחום זה שילמו מס שפתיים בשל הצורך לגישה משולבת לטיפול באיומים חדשים לא קונבנציונאליים, בטענה שייש להתייחס לבטחון פנים ולבטחון בינלאומי באותה צורה ולא כשני תחומים שונים ונפרדים. למרות זאת, מחלוקות מנהלתיות נשארו בעינן. מצד אחד, יש לנו משרדי פנים. מצד שני, יש לנו משרדי הגנה עם מחלקות מודיעין אי שם בין שניהם. גישה חסרת רצף הגיוני ומיושנת.
על הברית לקחת חלק דומה בלוחמה נגד איום הטרור של היום בדומה לתפקידה בזמן המלחמה הקרה מול האיום הסובייטי.


על מנת לגבור על הטרור עלינו לעשות שני דברים. אנו צריכים לחסל את האיום, איפה שלא יהיה, ולהקטין את פגיעותנו. אולם משימות אלה לא יכולות להתיישם בצורה מקוטעת. לשם כך, אנו זקוקים לגוף מקשת שיספק את התיאום שלדעתי אמור להיות נאט"ו. נכון שהאיחוד האירופי גם הוא בעל יכולות לוחמה בטרור כשמדובר בתיאום משפטי או משטרתי. אולם, לאיחוד האירופי מעט אמצעים למניעת עוד מתקפה והיכולת של המדינות החברות בו לאיים מעבר לגבולותיהם היא מוגבלת.

למרות זאת, על מנת למלא תפקיד יעיל בתחום בטחון הפנים, על הברית לעבור שינויים. ראשית, על הברית לפתח דפוסי חשיבה חדשים ובאופן ברור ונמרץ לזהות קבוצות מוסלמיות קיצוניות המציבות איום על הברית ולהתנהג בהתאם.

שנית, נאט"ו זקוק לתרבות ארגונית חדשה. למטרה זו, על הברית להתחיל לקיים מפגשים מורחבים ומתוגברים של המועצה הצפון אטלנטית בה ישבו יחדיו נציגים ממשרדי ההגנה והפנים. בנוסף, עליו להוציא צו שימושי חדש , שינוסח על פי קוים דומים לפיקוד בעלות הברית "Transformation" , הדן במיוחד בנושאי אנטי-טרור. כוחות מזונים חייבים לפתח רעיונות חדשים, להכין יחידות מבצעים מיוחדות ולהקצות את תקציביהם, שהיו יכולים להיות ממומשים תחת הנהגה מאוחדת, בהתאם. נושא המפתח יהיה חיפוש אחר דרכים בהן כוחות נאט"ו יוכלו לפעול על מנת להוות כוח מונע, ולא רק כתוצאה מניהול לאחר מתקפה שקרתה.

האחריות העיקרית של כל מנהיג היא לספק בטחון לאזרחיו. למען מטרה זו, נאט"ו היה כלי יעיל במיוחד במשך המלחמה הקרה כשתדמיתו ההגנתית סיפקה גורם הרתעה ששכנע את ברית המועצת לא לצאת לכיבוש. בשנים האחרונות, הצליח נאט"ו להתחדש כברית המסוגלת להתערב למען יצוא יציבות לאזורים בעייתיים מעבר לטריטוריית בנות הברית. אם, לעומת זאת, מתקפות טרור ימשיכו להרתיע את בטחוננו – כפי שנראה הדבר כיום - יהיה מקום לשאול מהי מטרת ההתפרשות של ארגון מאומן היטב ויעיל הנראה כמתמחה בטיפול בצרכי ההגנה של מדינות שלישיות, אולם כמעט חסר יעילות להגנת הפנים שלהן.

האמת היא ש נאט"ו נהיה מעורב בפעילות אנטי טרור בשנים האחרונות ויכול בקלות להגביר את מעורבותו זו. מבצע Active Endeavour יכול להתפשט גיאוגרפית; מערכת טילים אנטי בליסטים יכולה להיות ממוקמת; מערכות התרעה גרעינית, רדיולוגית, ביולוגית וכימית יכולות להתפתח לכל האזור האטלנטי; ושיתוף מודיעיני יכול להיות משולב יותר. אני מאמין שכבר יש מספיק הסכמה בנאט"ו בכדי לנקוט בצעדים אלו. אולם יש להחשיב אותם כהתחלת תהליך שינוי סדרי עדיפויות המוביל להתערבות הרבה יותר משמעותית בבטחון פנים.

שלך,
רפאל


רפאל יקר,

תודה על מכתבך. הרשה לי להתחיל בשאלה. למה אתה מתכוון ב"בטחון פנים"? באופן מדויק, אני מבין את המושג כמתיחס למדיניות אנטי-טרור כמו חקיקה, ביקורת גבולות ומענה במקרי חירום. כפי שאתה מציין, ובצדק, פעולות אנטי-טרור אינן יכולות להשתייך רק לבטחון פנים (או, במקרה זה "homeland security"). מבחינת המשמעות היותר רחבה, "אנטי-טרור" משתרע על פני תחומי מדיניות שונים, כולל אכיפת החוק, ביקורת גבולות כמו גם מדיניות חוץ והגנה.

האם נאט"ו אמור להיות בעל תפקיד בהגנה על בטחון הפנים שלנו? אכן. כפי שכתבת, הוא כבר מתפקד ככזה. אולם האם המשמעות של זה היא שנאט"ו אמור להיות הארגון הראשון למאמצי האנטי-טרור המערביים? לא בהכרח.

נאט"ו הוא בראש וראשונה ברית צבאית. אני מסכים איתך על כך שסוג הטרור של אל-קעידה הינו בהרבה יותר מסוכן מסוגי הטרור הקודמים בהם התנסנו. אתה משווה את איום הטרור של היום לברית המועצות, ומוסיף שעל נאט"ו לחזור על תפקידו במלחמה הקרה על מנת להתנגד לטרור. למרות שאל-קעידה ותומכיו מאמינים באיפיונים הטוטליטריסטים כמו הסובייטים, אולם פה מסתיימת המשוואה. אין סיבה לחשוב על אל-קעידה כאיום אסטרטגי כמו זה של ברית-המועצות.

על נאט"ו לקחת חלק בבטחון הפנים אולם אין לו המשאבים על מנת להיות יעיל כארגון אנטי-טרור.


מרבית מומחי הטרור טוענים שאל-קעידה אינה רשת הומוגנית של אנשי טרור המאוחדים סביב אותן מטרות. הסכנה העיקרית העומדת בפני מדינות נאט"ו הינה יותר מארגונים שלהם אל-קעידה הינו השראה יותר מאלו הקשורים לארגון זה. בנוסף, האיום בא מבפנים כמו מבחוץ, כפי שהוכח על ידי המתאבדים שנולדו במדינות בהן פעלו והוציאו לפועל את המתקפות בלונדון ביולי 2005.

בהדגשה על ההיבטים הצבאיים של פעולות אנטי טרור, אתה רומז שמלחמתנו היא "מלחמה" קונבנציונאלית. זוהי לא רק לגיטימציה למטרות מעוררות הסלידה של אל-קעידה, אלא גם רמיזה על פיה תהיה אפשרות להביס את הטרור באמצעים צבאיים. הטרוריסטים אינם כמו מדינה ואין אפשרות להביסם באמצעים צבאיים בלבד. בשל אי הלגיטימציה המדינית ואי החוקיות של הטרור הממשלות מתייחסות לטרוריסטים כאל עבריינים (ונלחמים כנגד מדינות).

כמו-כן, אתה מפחית מערך החשיבות והתועלת של מדיניות אנטי הטרור של האיחוד האירופי בקלות יתר. לדעתי, יש לאיחוד האירופי הרבה יותר להציע במסגרת המאמצים הגלובלים נגד הטרור מאשר לנאט"ו. 25 ממשלות האיחוד האירופי מסכימות על כך שהאיחוד הינו המקום הטוב ביותר עבורם לעבודה משותפת. באירופה, משרדי הפנים והמשפטים מובילים את האנטי-טרוריזם, בעוד שבנאט"ו ישנו שיתוף פעולה בין משרדי החוץ או ההגנה. לברית האטלנטית אין מה לומר על החוקים או שיתוף הפעולה המשטרתי של המדינות החברות. לעומת זאת, משרדי המשפטים והפנים באיחוד האירופי נפגשים בקביעות בענייני חקיקה ומסכימים על מדיניות משותפת לשיתוף-פעולה משטרתי ומשפטי (כמו עמיתיהם במשרדי החוץ וההגנה במדיניות בתחום שלהם).

כתבת ובצדק שגישה חסרת רצף הגיוני בין משרדים פנימיים וחיצוניים הינה מיושנת. האיחוד האירופי הינו הארגון היחיד בו יכולות הממשלות האירופיות להתגייס יחדיו לפרק הלוחמה נגד הטרור בחקיקת האכיפה, בביקורת הגבולות, בהגירה, במדיניות החוץ וההגנה.

למשל, מידע אמין הינו המפתח למניעת פעילות טרור. ממשלות האיחוד האירופי מסכימות על כך שמרכז המצב של האיחוד האירופי ( European Union’s Situation Centre-SitCen) אמור לספק להם ניתוחים אסטרטגיים על איומי הטרור. בנוסף, ה- SitCen משלב הערכות חיצוניות עם מידע משירותי הבטחון הפנימיים, ומיורופול (הגוף האמון על אכיפת החוק באיחוד האירופי). זה משמעותי משום שה- SitCen יכול לעודד את הנציגים הרשמיים במסגרת מדיניות החוץ, ההגנה והפנים באיחוד האירופי כמו גם המחלקות הלאומיות, לתאום טוב יותר של עמדותיהם על איום הטרור. לנאט"ו אין מערכת דומה לשיתוף הערכות פנימיות וחיצוניות של איום הטרור.

אני תומך ברוב הצעותיך לחיזוק תפקיד נאט"ו בתחום בטחון הפנים. גם האיחוד האירופי מעודד את חבריו לחזק את תשתיות ההגנה שלהם כמענה חירום, כולל במקרים של מתקפה גרעינית, כימית, ביולוגית ורדיולוגית. זהו בברור תחום שבו צריכים האיחוד האירופי ונאט"ו לפעול באופן הדוק יחדיו.

אולם אני פחות משוכנע מהתועלת שיביאו מפגשי נאט"ו בין משרדי פנים. ראשית, החוקים הינם החלק החשוב ביותר של שיתוף פעולה בין המשפט למשטרה. לברית האטלנטית אין בסיס משפטי להצעת חקיקה נגד הטרור, אלא אם כן חברות נאט"ו ינסחו אמנה טראנסאטלנטית חדשה. שנית, מדינות האיחוד האירופי כבר החליטו על מספר חוקים פאן-אירופים, חוקי אנטי-טרור והליכים. ארה"ב חתמה על הסכמים עם האיחוד האירופי על שימוש משותף בנתוני נוסעים, סריקת קרגו ימי והליכי הסגרת חשודים בטרור. שיתוף פעולה טראנסאטלנטי לבטח ירוויח אם האיחוד האירופי וארה"ב יפתחו הלאה את סוגי שיתוף הפעולה המשפטי והמשטרתי.

אמור להיות לנאט"ו תפקיד בתחום בטחון הפנים, אולם אין לו את המשאבים על מנת להיות אכן ארגון אנטי-טרור יעיל . בהתחשב במגוון הרחב של תחומי המדיניות המעורבים בפעילות אנטי-טרור, כולל בטחון פנים, יהיה הגיוני יותר להתמקד בשיפור שיתוף הפעולה באיחוד האירופי מאשר לבזבז זמן ואנרגיה על הקמת מערכת חדשה בנאט"ו.

שלך,
דניאל


דניאל יקר,

טרור אינו אלא תכסיס של הג'יהאד. אל-קעידה לא המציא את הג'יהאד. נהפוכו, אל-קעידה הינו ביטוי של הג'יהאד. וג'יהאד הינו הגורם המאחד קבוצות נבדלות, כמו מבצעי הפיגועים במדריד ובלונדון, הכאילו מחבלים שנעצרו בקנדה, והמרצחים של תיאו ואן גוג. ג'יהאדיזם מייצג השקפה פוליטית ואסטרטגית של איך על העולם להתארגן ואל-קעידה אינו אלא קבוצה, אם כי כפי הנראה הקטלנית ביותר, השואפת ליישם את האידיאולוגיה הזו. ככזאת, זהו רק קצהו של הקרחון.

כפי שציינת נכונה, הג'יהאדים באים מתוכנו. אולם האיסלאם הקיצוני בתחום גבולותינו מוזן על ידי אמונתם ופעולותיהם של הקיצוניים מביניהם. בשל כך מתן אמון בלעדי במודיעין ובכוחות המשטרה יכשל בהענקת פתרונות. למרות שהטרור, על פי טענתך, אינו יכול להיות מובס באמצעים צבאיים בלבד, נכון הוא שלא נתגבר על הטרור בלי אמצעי צבא כלל. יהיה עלינו לפעול בחלק מהמקרים נגד הטרור באמצעים מעבר לחקיקה הלאומית.

אנו האירופים, כפי שהבהרת, מודעים ביותר לאיום הטרוריסטי – מכאן היקף שיתוף הפעולה באיחוד האירופי. למרות זאת, איני מבין מדוע אין ביכולתנו לעשות באופן קולקטיבי בנאט"ו מה שכל בת ברית עושה, בכל מקרה, בפועל, כלומר לסמוך על הכוח הצבאי כמרכיב הגנתי לאומי במדיניות הגנה לאומית רחבה. איני ממעיט בערך ההישגים של האיחוד האירופי, אולם לכשחובה להגן על התשתיות החשובות או לכשנדרש להשתמש ביכולות המיוחדות, השלטונות הלאומיים באופן כמעט אחיד פונים למוסדות ההגנה שלהן. גם אם היה קל יותר לקדם נושא זה הלאה ברמה האירופית, גישה כזו תהיה בלתי מספיקה שכן התשובה המתאימה לג'האדיזם היא גלובלית או, לכל הפחות, טראנסאטלנטית.

על מנת שלנאט"ו יהיה תפקיד ייחודי ויעיל בתחום בטחון פנים, על הברית להשתנות.


מה שבטוח הוא שלא האיחוד האירופי ולא נאט"ו, כפי שנראה כיום, מסוגלים לתת מענה לבעיית הטרור האיסלאמי. מכיוון שכך, נראה לי שיהיה פשוט יותר ויעיל יותר לתת לנאט"ו תפקיד מרכזי יותר בלוחמה נגד הטרור. אנו צריכים לשנות את הצבאות שלנו, ונאט"ו יכול לספק את המסגרת הטובה ביותר לכך. כמו-כן, אנו צריכים לפתח את הגישות הגלובליות ואת שיתופי הפעולה הגלובליים בנושאי בטחון וגם כאן נאט"ו הוא התשובה הטובה ביותר לכך. בכל מקרה, יהיה על נאט"ו לעבור שינויים מעמיקים יותר מאלו שקרו עד היום על מנת לקחת על עצמו תפקיד זה.

שלך,
רפאל


רפאל יקר,

אני מסכים עמך על כך שהטרור הוא טקטיקה, אולם איני בטוח שמספיק לומר שאנו נלחמים בג'האדיזם. אמת היא שהסבר קלוקל לג'האד (שלו משמעויות רבות) ישמש השראה לטרוריסטים רבים. אולם האיום שלפנינו הינו הרבה יותר מורכב ולכן אנו זקוקים לגישה מרובת היבטים ללוחמה בטרור – גם משום שהאיום הוא גם פנימי וגם חיצוני.

מה מדרבן בן-אדם להפוך לטרוריסט? האם כל טרוריסט ג'יהאדיסט מטרתו להשתית ח'ליפות? או אולי לכמה מהם מניעים יותר ספציפיים כמו התמרמרות על השלטונות המושחתים במערב, או ראייה אנטי מוסלמית של ממשלות המערב? או המצב בצ'צ'ניה, ישראל, עיראק או אפגניסטן? לפעמים כל הסיבות יחדיו יכולות להיות מתאימות, ולפעמים רק אחת מהן. איננו יודעים.

שינוי צבאי לא יהיה גורם מכריע בהבסת ארגוני הטרור.


אולם עלינו לזכור שהרוב הגדול של מקרי הטרור קורים בעיקר במדינות מוסלמיות. מה שאומר שלמרבית הטרוריסטים, הסיבות הן בעיקר פנימיות ופחות גלובליות. בנוסף, מרבית העולם המוסלמי סירב לקבל צורה זו של ג'האדיזם. אני מסכים איתך שכדי להלחם בטרור עלינו לפתח שיתוף פעולה גלובלי. עלינו לעשות זאת בשתי דרכים עיקריות: פיתוח שיתוף פעולה חוקי לאכיפה בינלאומית באמצעות המשטרה, המודיעין, הדיפלומטיה והמערך ההגנתי במדינות בהן הטרוריסטים פעילים; ולשאוף לצמצום בסיס התמיכה לטרוריסטים ברחבי העולם המוסלמי, בעיקר באזור המזרח התיכון המורחב, וזאת על ידי עידוד רפורמות דמוקרטיות, כלכליות וחקיקתיות.

האיחוד האירופי כבר פועל בכיוון, כולל פיתוח שיתוף פעולה משטרתי ומודיעיני עם מדינות צפון אפריקה, ומשקיע יותר כספים על רפורמות חברתיות ברחבי המזרח התיכון. למען האמת, מוקדם מדי לשפוט עד כמה מדיניות זו תהיה יעילה. אך לא ברור לי כיצד נאט"ו יכול לפעול בתפקיד אנטי טרור, במיוחד במסגרת בטחון פנים. למרות זאת, משום שנאט"ו הינו ברית צבאית, יש לו מעט, אם בכלל, מקורות דיפלומטיים, מדיניים וכלכליים לספק לתחום הלוחמה בטרור במובן הרחב. כתוצאה מכך, לא בריא שנאט"ו יתמקד במאמצי האנטי טרור של המערב.

שלך,
דניאל


דניאל היקר,

אני מסכים אתך לחלוטין על כך שנאט"ו במתכונתו הנוכחית אינו מוכן להשיב לאיום שהוצב על ידי הטרור או הג'יהאדיזם. מכאן, שיהיה על נאט"ו לעבור עיצוב מחדש ולעומק. אולם נאט"ו אינו גוף נייח אלא ברית חיה. פסגת ריגא אמורה להיות הזדמנות מצוינת להכוונה אסטרטגית חדשה של הברית לשנים הבאות. אם ריגא אכן מצליחה לקבוע הנחיות ברורות לטיפול באיומים האסטרטגיים של זמננו, זה יהיה ציון דרך לבאות.

נאט"ו לא יכול להיות אסיר של הצלחות העבר שלו. אם היינו מחליטים באמצע שנות ה- 90 לשמר את נאט"ו כפי שהיה בזמן המלחמה הקרה, הברית לא מסוגלת לספק פתרונות לבעיות של העשור האחרון. כיום, הנוף האסטרטגי של שנות ה- 90 מאחורינו, ונאט"ו חייב להתאים עצמו שוב אם ברצונו להשאר רלוונטי לגבי בטחונן של בנות הברית.

כוח צבאי אינו רק גורם יחיד בפעולות אנטי טרור, אלא בעיקר גורם הכרחי.


איני חושב שאני טועה באמירה שקיימת תמימות הדעים לגבי איומי האיסלאם הקיצוני הטרוריסטי כמו אל-קעידה ואיומי התשפטות הנשק להשמדה המונית הינן שתי הבעיות אליהן יש להתיחס. ואפשר אף להרחיק ולומר שייש קשר ישיר בין שתי הבעיות שצוינו, ושלא נפתור את האחת ללא חיסול השנייה. היוזמה – Proliferation Security Initiative ומבצע נאט"ו – NATOS’s Operation Active Endeavour הינם שתי דוגמאות לתרומה צבאית בסיוע לוחמה באיומים אלו.

לסיכום דעתי: ראשית, כוח צבאי אינו רק גורם נגד טרור, אלא גם גורם הכרחי; שנית, כל מדיניות בתחום זה צריכה להיות טראנסאטלנטית - אם לא גלובלית – על מנת להיות יעילה.

לנאט"ו יש, לדעתי, הרבה מה לתרום. הדרישה היחידה הינה שכל מה שייש לו להציע יהיה מכוון למטרה המתאימה. לשם כך, הברית לא זקוקה לרעיון אסטרטגי חדש כיום. אולם יהיה טוב אם מנהיגי בנות הברית יחליטו בריגא להטיל על קבוצת "אנשים חכמים" להכין דו"ח על איך להשיב בצורה הטובה ביותר על האתגרים האסטרטגיים החדשים המגיחים בפנינו.

שלך,
רפאל


רפאל יקר,

אני מסכים על כך שעל נאט"ו להתפתח עם התקופה ושהוא לא מסוגל לענות לאיומי הטרור. הבעיה היא שהאיום המורכב של הטרור לא מתאים ללוח הזמנים האסטרטגי שלו כפי שנקבע. למשל, אתה כותב שממשלות נאט"ו צריכות להתיחס ביתר רצינות לנושאים כמו שינויים צבאיים. אני מסכים עם כך לחלוטין. אולם שינוי צבאי (ובאופן כללי יותר - מדיניות ההגנה) לא יהיה הגורם העיקרי בהבסת ארגוני הטרור. העובדה היא שלמרות שלנאט"ו תפקיד חשוב במאמצי הלוחמה הגלובאלית נגד הטרור, הוא אינו בהכרח הגוף השימושי והחשוב ביותר שיגיב על איום זה.

המלצת על עיצוב תצורה חדשה של נאט"ו. ממשלות נאט"ו יכולות לעשות זאת. אולם משימה זו תהיה קשה במיוחד ותדרוש בזבוז זמן ניכר על המצאה מחדש של הברית כארגון אנטי-טרור שמאחד בתוכו הגנה, יחסי חוץ, אכיפת החוק ומדיניות גבולות. האם לא יהיה כדאי יותר להשתמש במדיניות קיימת בארגונים אחרים מאשר להמציא מחדש את הגלגל?

על האיחוד האירופי ונאט"ו לנסות ולעבוד על יתר שיתוף בכל מגוון המשאבים הפוליטיים, המשפטיים, המשטרתיים, הדיפלומטים והצבאיים.


לאיחוד האירופי מדיניות אנטי-טרור המכסה תחומים שאינם מטופלים על ידי נאט"ו, כמו חקיקת אכיפה חוצה גבולות, שיתוף-פעולה בביקורת גבולות ומדיניות חוץ. חשוב שיתוף הפעולה הטראנסאטלנטי והאיחוד האירופי וארה"ב כבר עובדים יחדיו בתחומים אלו. ולבסוף, מדיניות האנטי-טרור של האיחוד האירופי ושל נאט"ו משלימות זו את זו.

על האירופים והאמריקאים להבטיח שפעולות האנטי-טרור אינן חלק ממשחק בין-ארגוני על מנת להוכיח שהאירופים מסוגלים יותר או טובים יותר מנאט"ו או ההיפך. לעומת זאת, המטרה העיקרית היא שיתוף פעולה טראנסאטלנטי בתחום זה שיהיה יעיל במדיניות האנטי-טרור, בין אם זה נעשה באמצעות האיחוד האירופי או נאט"ו (או שניהם). חשוב שהאיחוד האירופי ונאט"ו ימנעו מתחרותיות בתחום האנטי-טרור, שכן סכסוכים בין-מוסדיים מעודדים יותר חימום הרוחות מאשר הארת דרכן.

על האיחוד האירופי ונאט"ו לנסות ולעבוד ביותר שיתוף, כך שהממשלות יוכלו לאחד את כל מערך המקורות הפוליטיים, המשפטיים, המשטרתיים, הדיפלומטיים והצבאיים שלהן, שכן לכל אחד מתחומים אלה תפקיד חשוב בלוחמה נגד הטרור.

שלך,
ברונו